אבינועם מחייך חופשי ומאושר

באחד הטיולים מצטלם אבי עם חמור

עם המשפחה

לבני היקר והאהוב אבי,

 לא ניתן ואין מילים שאפשר להגדיר את הכאב שאני ואבא חשים. היית ילד של הוריך.כרגע ההרגשה היא של ריקנות, געגועים והרבה שאלות של למה. הכול מתערבב.
והכי חשוב מכל לא לשכוח איך היית נראה.
כשהיית בא בימי שישי היית נכנס עם החיוך שלך ואומר "הו אימל'ה, מה העניינים" ונותן חיבוק. היית ישר, נאיבי ולפעמים ילדותי, גם כשהיית בן 32, והצלחת בחיים בזכות עצמך. תמיד תמכנו בך ועודדנו אותך. אהבת את ארץ ישראל, אהבת את העולם, את היופי והטבע. במיוחד אהבת שכל דבר יהיה יפה וטוב. לא הסתכסכת עם אף אחד. היית כועס שדברים לא מתנהלים לפי היושר. אהבת לעזור לאחרים, אהבת את החברים שלך, בחרת אותם שיהיו כמוך. ויותר מכל אהבת את אשתך, כמו שכתוב "ועזבת את אביך ואת אימך ודבקת באשתך". דאגת לקידום בעבודה ורצית שתמיד הכול יהיה מדויק. לא השלמת עם חסרונות. אהבת את המשפחה. מה לא אהבת? אפילו את המילואים אהבת. לא היית דברן גדול, לא אהבת להתפאר, היית מלח הארץ בחור צנוע עם הרבה הומור. מה יש להגיד? כל אחד הכיר אותך מזווית אחרת. ההורים, האחים, האחיינים, החברים והאישה.
יכולת להצליח בהרבה דברים. מה אפשר להגיד? אפשר להגיד הרבה וזה לא יספיק. לא זלזלת באנשים, כבדת את המכרים, רצית משפחה משלך ולא הספקת. אהבת את האחיינים שלך כמו שאהבת את אחיותיך.
אהבת את אבא למרות כל הוויכוחים, ואני מקווה שאהבת גם אותי. אני בטוחה שאהבת אותי.
רציתי שתדע שיותר חשוב מהכול שאמרנו לך ממתי שהיית ילד קטן שאף אחד לא יאהב אותך יותר מאימא ואבא בכל העולם. ודווקא אנשים שאוהבים מתווכחים ויש הרבה אכפתיות, הרבה דאגות שאין להן סוף.
לא היינו הורים היסטריים כי רצינו שלילדים יהיה בטחון ואומץ, שיבחרו בדרך היושר בלי לחץ, שיהיו מאושרים ושילכו בדרכם הם. תמיד אמרתי "אבי, מה שתבחר לעשות, העיקר שתרגיש שאתה מאושר ושיהיה לך סיפוק. זה החשוב בחיים. זה האושר הפנימי".

אבל לצערי לא הספקת הרבה, החיים שלך היו רק בחיתולים. מקווה שבשנים שהיה לך את הבית שלך, שהיו כל כך קצרים, שהיית מאושר. אין לי ספק שהיית מאושר ומאוהב, כי מי שראה את המבט שלך כלפי אשתך, ההתייחסות והדיבור, הבין כמה שאהבת את ענת. במובן זה אני בטוחה שזה היה הדדי משני הצדדים. אהבתם את אותם הדברים, אחד למען השני. הטיולים בארץ ובחו"ל, ההפתעות שעשיתם אחד לשני. את החברים שבחרת בהם. חבל.
יכול להיות שאלוהים אהב אותך גם. כמו תמיד אני מקווה שבעולם האמת אתה נמצא במקום הראוי לך. לא הזקת לאף אחד ומקווה שישמרו עליך כמו שרצינו לשמור עליך ולא יכולנו.
יבוא יום וניפגש, ונספר אחד לשני על הדברים הטובים והרעים ולמה זה קרה. רק לאלוהים התשובה. וכל עוד אנחנו בחיים אנחנו אף פעם לא נשכח בהרבה אהבה חובקת עולם ויהי מה. אבא וכל המשפחה, חבריך וידידך, לא ישכחו אותך לעד. תודה על השנים היפות שהיינו ביחד. תודה.
אני מקווה בסוף רק לדבר אחד. שאנחנו הוריך, אביך ואימך, לא ביישנו אותך. היית גאווה לאביך ואימך בכל אשר עשית ואוי לו לאב שצריך להגיד קדיש על בנו.

 אוהבים אותך,

אימא ואבא