את אורי הכרתי בתחילת דרכו בחיל הים,
כאשר נפגשתי איתו
בבית הספר לצוללות. חיבבתי אותו למן
הרגע הראשון, למרות
שלא היתה ביננו היכרות אישית קרובה, אך
חיוכו השובה ועיניו
הצוחקות קנו את אהדתי אליו.
במיוחד התחזקו והתהדקו הקשרים והיחסים
ביננו בהיותנו
בשליחות באנגליה הרחוקה, שם כולנו היינו
מנותקים מהבית,
וכדי לחוש את חום הבית, נהגנו להזמינו
בסופי שבוע ולחגוג
בצוותא את ערב שבת.
בזמן העבודה עמדתי אני וחברי על רמתו
המקצועית הגבוהה,
חוש ההומור העדין והמיוחד שבו ועל
אישיותו הנפלאה, שבאה
לידי ביטוי בכושרו המיוחד לשמוע ולהבין
את זולתו.
לאנגליה הגענו בחודש ספטמבר, בד בבד עם
הלימודים והעבודה,
נערכנו לחיי "חוץ לארץ, ולמרות
גילו הצעיר גילינו אותו כאדם
עצמאי המסתדר להפליא. אורי רכש לעצמו
מכונית ישנה, אשר
תוך ימים ספורים הביא אותה למצב של כמעט
חדשה. כל רגע
ויום פנוי נוצלו לטיולים וסיורים והזמן
נוצל עד תומו בצורה היפה
ביותר.
את הקשר עם משפחתו שמר, וזאת ניתן ללמוד
ממסע הקניות
שבו לא שכח אף אחד מהמשפחה. למרות שלא
הכרתי אף אחד
מבני משפחתו אישית ידעתי הכל על כולם,
האח הקיבוצניק,
אחיו בוגר חיל הים והאח הקטן
,המכור" לאלקטרוניקה. בין כל
עיסוקיו הרבים לא שכח את בית המלאכה
המשפחתי אותו דאג
לצייד בכלים ובשאר אביזרים שניראו לו
חיוניים.
אהבתו של אורי לנוף, לטבע ולטיולים שלא
ידעה גבול הביאה
אותו לאותו מסע אכזר שממנו לא חזר.
שמואל
ניר
שייטת
הצוללות